פרק 4
הייתי מאוכזבת למרות שגם אני לא ידעתי מה לעשות. לא ידעתי גם מה להגיד. דממה השתררה בחדר. "למה זה קורה דווקא לי?" מלמלתי. התחלתי לבכות. "תרגעי , " שרון אמרה. "הרי ידעת שנצליח!" לא היה לי לב כדי להגיד לה שזה בכאילו , ושאני לא יודעת בכלל על תוכנית פעולה שתתאים לשתינו. אבל פתאום החלטתי שאני אומרת לה את האמת. היא בטוח לא תכעס , כי היא הרי החט"ל שלי! הרגשתי גוש בגרון , בלעתי אותו ,ואמרתי לה:
"שרון , אני לא יודעת מה לעשות. סתם אמרתי לך שנצליח כדי שלא תדאגי..." העיניים של שרון נהיו עצובות . הן כאילו אמרו : "למה לילי , סמכתי עליך!" שרון התאמצה לא לבכות. היא רצתה לא להראות את זה, אבל אני ראיתי.
שרון לא יכלה עוד להסתיר את הבכי והתחילה ליבב. אחר כך היא ממש בכתה. חיבקתי אותה ונתנתי לה כוס מים. "אבל... אבל... חשבתי שאמרת שנצליח!!!" היא התייפחה. "שרוני , תאמיני לי. אני מרגישה בדיוק כמוך." אמרתי לה. "ב...באמת?" אמרה שרון...
המשך יבוא
 הכי עצוב בסיפור');){kind=link}